×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֶלָּא חָיָה אֲבָל שְׁאָר נָשִׁים מַנִּיחִין.
with regard to a woman who died in childbirth, and therefore continues to bleed. But the biers of other women may be set down in the street.
מיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אלא חיה – שמתה מחמת וולד שהיא שופעת.
לא שנא של חיה1. יולדת שמתה מן חבלי הלידה ומשפע דם2.
1. כלשון הרי״ף לא שנא של חיה לא שנא של שאר נשים.
2. בפרש״י שמתה מחמת וולד שהיא שופעת. ובפרש״י כת״י יולדת שמתה מחמת לידה לפי ששופעת דם לאחר מיתה.
אלא בחיה (יולדת), שכיון שמתה מחמת הלידה דמה ממשיך לשתות. אבל שאר נשים — מניחין את מיטתן ברחוב.
with regard to a woman who died in childbirth, and therefore continues to bleed. But the biers of other women may be set down in the street.
מיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אאֲפִילּוּ שְׁאָר הַנָּשִׁים דִּכְתִיב {במדבר כ׳:א׳} וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם סָמוּךְ לַמִּיתָה קְבוּרָה.

Rabbi Elazar said: Even the biers of other women must not be set down in the street, as it is written: “And Miriam died there and was buried there” (Numbers 20:1), which teaches that the site of her burial was close to the place of her death. Therefore, it is preferable to bury a woman as close as possible to the place where she died.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אליעזר אומר: אפילו של שאר נשים אין מניחין. שנאמר: ותמת שם מרים ותקבר שם תכף למיתה קבורה.
ר׳ אלעזר אמר: אפילו שאר הנשים אין מניחים את מיטתן ברחוב, דכתיב [שנאמר]: ״ותמת שם מרים ותקבר שם״ (במדבר כ, א), ורמז הוא לדבר זה: סמוך למיתה קבורה, שהאשה שמתה ראוי לקרב את הקבורה למקום המיתה.
Rabbi Elazar said: Even the biers of other women must not be set down in the street, as it is written: “And Miriam died there and was buried there” (Numbers 20:1), which teaches that the site of her burial was close to the place of her death. Therefore, it is preferable to bury a woman as close as possible to the place where she died.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אַף מִרְיָם בִּנְשִׁיקָה מֵתָה אָתְיָא שָׁם שָׁם מִמֹּשֶׁה וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר בָהּ עַל פִּי ה׳ מִפְּנֵי שֶׁגְּנַאי הַדָּבָר לְאוֹמְרוֹ.

With regard to that same verse Rabbi Elazar said further: Miriam also died by the divine kiss, just like her brother Moses. What is the source for this? This is derived through a verbal analogy between the word “there” stated with regard to Miriam and the word “there” mentioned with regard to Moses. With regard to Moses it says: “So Moses the servant of the Lord died there in the land of Moab by the mouth of the Lord” (Deuteronomy 34:5). For what reason was it not explicitly stated with regard to her, as it is stated with regard to Moses, that she died “by the mouth of the Lord”? It is because it would be unseemly to say such a thing, that a woman died by way of a divine kiss, and therefore it is not said explicitly.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ אלעזר: אף מרים בנשיקה מתה. אתיא שם שם – כתיב הכא: ותמת שם מרים, וכתיב: וימת שם משה עבד י״י מה משה בנשיקה אף מרים בנשיקה. ומפני מה לא נאמר במיתת מרים על פי י״י? מפני שגנאי הדבר לאומרו – באשה.
אתיא שם שם ממשה כו׳ מה שיש לדקדק בזה עיין בספ״ק דב״ב:
ועל אותו כתוב אמר ר׳ אלעזר: אף מרים במיתת נשיקה של ה׳ מתה. ומהיכן למדים זאת — אתיא [בא נלמד הדבר] בגזירה שווה של המילים ״שם״ ״שם״ ממשה שנאמר בו: ״וימת שם משה עבד ה׳ בארץ מואב על פי ה׳⁠ ⁠⁠״ (דברים לד, ה). ומפני מה לא נאמר בה במפורש כמו במשה ״על פי ה׳⁠ ⁠⁠״ — מפני שגנאי הדבר לאומרו שמתה אשה בנשיקה של ה׳, ולכן לא נאמר במפורש.
With regard to that same verse Rabbi Elazar said further: Miriam also died by the divine kiss, just like her brother Moses. What is the source for this? This is derived through a verbal analogy between the word “there” stated with regard to Miriam and the word “there” mentioned with regard to Moses. With regard to Moses it says: “So Moses the servant of the Lord died there in the land of Moab by the mouth of the Lord” (Deuteronomy 34:5). For what reason was it not explicitly stated with regard to her, as it is stated with regard to Moses, that she died “by the mouth of the Lord”? It is because it would be unseemly to say such a thing, that a woman died by way of a divine kiss, and therefore it is not said explicitly.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי לָמָּה נִסְמְכָה מִיתַת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדוּמָּה לוֹמַר לָךְ מָה פָּרָה אֲדוּמָּה מְכַפֶּרֶת אַף מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לָמָּה נִסְמְכָה מִיתַת אַהֲרֹן לְבִגְדֵי כְהוּנָּה מָה בִּגְדֵי כְהוּנָּה מְכַפְּרִין אַף מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת.

Rabbi Ami said: Why was the Torah portion that describes the death of Miriam juxtaposed to the portion dealing with the red heifer? To tell you: Just as the red heifer atones for sin, so too, the death of the righteous atones for sin. Rabbi Elazar said: Why was the Torah portion that describes the death of Aaron juxtaposed to the portion discussing the priestly garments? This teaches that just as the priestly garments atone for sin, so too, the death of the righteous atones for sin.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? מה פרה – זו מטהרת חטאים ונקראת חטאת וכל חטאת מכפרת עון, כך מיתתן של נשים צדקניות מטהרת ומכפרת עוונותיהם של ישראל. וכל שכן מיתתן של צדיקים שמכפרת.
ירושלמי בתחילת יום הכיפורים: אמר ר׳ יודן בר שלום: למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת הלוחות? ללמדך שמיתתן של צדיקין קשה לפני הקב״ה כשבירת הלוחות. כתיב ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה וג׳, וכי אהרן במוסרה מת והלא בהר ההר מת. אלא כיון שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד כו׳ ובקשו ישראל לחזור למצרים וחזרו ח׳ מסעות ורץ שבט לוי והרג מהן ח׳ משפחות, וגם הם הרגו מן הלוים ד׳ משפחות לעמרמי ליצהרי לחברוני לעוזיאלי כו׳. אמרו על מה אירע לנו זה על שלא נתעסקנו בהספידו של צדיק כראוי, מיד ישבו במוסרה והספידו וגמלו לו חסד בהספד כראוי והעלה להם הכתוב כאילו במוסרה מת כו׳.
אמר ר׳ אלעזר: למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה? לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין כדגרסינן (בבלי זבחים פ״ח:) אף מיתת אהרן מכפרת.
מה פרה אדומה מכפרת – פירוש על מעשה העגל וכדאמרינן במדרש משל לבן השפחה שטינף פלטירין של מלך אומר המלך תבא אמו וכו׳.
מיתת אהרן לבגדי כהונה – דכתיב (במדבר כ) והפשט את אהרן את בגדיו ואהרן יאסף ומת שם וכן פי׳ בקונטרס ואין לפרש מיתת בני אהרן לבגדי קדש ילבש לפי שאינו סמוך כ״כ.
מה בגדי כהונה מכפרין – בזבחים כו׳ (דף פח:).
תוס׳ בד״ה מיתת אהרן כו׳ וכן פי׳ בקונט׳ ואין לפרש מיתת בני אהרן לבגדי קודש ילבש לפי כו׳ כצ״ל:
מה פרה אדומה מכפרת כו׳. פי׳ בתוס׳ מכפרת על מעשה עגל וכדאמרי׳ במדרש כו׳ ע״ש והוא דחוק שנתכוין ע״פ אותו מדרש ונראה אע״ג דמוכח בכמה דוכתין דפרה קדשי בדק הבית היא מ״מ חטאת קרייה רחמנא גם שהיא נקחית מתרומת הלשכה כמו שאר קרבנות וכמ״ש התוס׳ בפרק מרובה לפי שצריכין לה כהנים העובדים קרבנות חשיב צורך קרבן כו׳ ואפי׳ בלא לב ב״ד כו׳ ע״ש:
למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה. פירשו בתוס׳ דכתיב ויפשט את אהרן את בגדיו גו׳ ואהרן יאסף ומת ופי׳ הקונטרס ובגדי קודש ילבשו לפי שאינו סמוך כ״כ עכ״ל פי׳ הקונטרס לא מצאתיו ואין זה מקרא בשום מקום ועיין מה שכתבנו בחידושי הלכות:
אמר ר׳ אמי: למה נסמכה הפרשה העוסקת במיתת מרים לפרשת פרה אדומה — לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת. אמר ר׳ אלעזר: למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה — ללמד: מה בגדי כהונה מכפרין, אף מיתתן של צדיקים מכפרת.
Rabbi Ami said: Why was the Torah portion that describes the death of Miriam juxtaposed to the portion dealing with the red heifer? To tell you: Just as the red heifer atones for sin, so too, the death of the righteous atones for sin. Rabbi Elazar said: Why was the Torah portion that describes the death of Aaron juxtaposed to the portion discussing the priestly garments? This teaches that just as the priestly garments atone for sin, so too, the death of the righteous atones for sin.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מֵת פִּתְאוֹם זוֹ הִיא מִיתָה חֲטוּפָה חָלָה יוֹם אֶחָד וָמֵת זוֹ הִיא מִיתָה דְּחוּפָה ר׳רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר זוֹ הִיא מִיתַת מַגֵּפָה שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל כ״ד:ט״ז} בֶּן אָדָם הִנְנִי לוֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וּכְתִיב {יחזקאל כ״ד:י״ח} וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר וַתָּמׇת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב.

§ The Sages taught the following baraita: If one dies suddenly without having been sick, this is death through snatching. If he became sick for a day and died, this is an expedited death. Rabbi Ḥananya ben Gamliel says: This is death at a stroke, as it is stated: “Son of man, behold, I am about to take away from you the delight of your eyes at a stroke” (Ezekiel 24:16). And when this prophecy is fulfilled it is written: “So I spoke to the people in the morning and at evening my wife died” (Ezekiel 24:18).
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן: מת פתאום זו מיתה חטופה. חלה יום אחד ומת זו מיתה דחופה. ר׳ חנינא בן גמליאל אומר: זו מיתת מגפה, שנאמר בן אדם הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה וכתיב ואדבר אל העם {בבקר}⁠1 ותמת אשתי בערב.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126 חסר: ״בבקר״.
מת פתאום – שלא חלה.
חטופה ודחופה – לא ידענא מאי שנא הוא ומנא ליה.
ואדבר אל העם בבקר – פי׳ וחלתה ומתה.
א תנו רבנן [שנו חכמים]: מת אדם פתאום — זו היא מיתה חטופה, חלה יום אחד ומת — זו היא מיתה דחופה. ר׳ חנניא בן גמליאל אומר: זו היא מיתת מגפה, שנאמר: ״בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה״ (יחזקאל כד, טז), וכתיב [ונאמר] בקיומה של נבואה זו ״ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב״ (יחזקאל כד, יח).
§ The Sages taught the following baraita: If one dies suddenly without having been sick, this is death through snatching. If he became sick for a day and died, this is an expedited death. Rabbi Ḥananya ben Gamliel says: This is death at a stroke, as it is stated: “Son of man, behold, I am about to take away from you the delight of your eyes at a stroke” (Ezekiel 24:16). And when this prophecy is fulfilled it is written: “So I spoke to the people in the morning and at evening my wife died” (Ezekiel 24:18).
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שְׁנֵי יָמִים וָמֵת זוֹ הִיא מִיתָה דְּחוּיָה ג׳שְׁלֹשָׁה גְּעָרָה אַרְבָּעָה נְזִיפָה חֲמִשָּׁה זוֹ הִיא מִיתַת כׇּל אָדָם.

If he was sick for two days and died, this is a quickened death. If he was sick for three days and died, this is a death of rebuke. If he died after being sick for four days, this is a death of reprimand. If one died after a sickness lasting five days, this is the ordinary death of all people.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חלה יומיים ומת זו מיתה דחויה. חלה ג׳ ומת זו מיתת גערה. חלה ד׳ ומת זו היא מיתת נזיפה. חלה ה׳ ימים ומת זו היא מיתת כל אדם.
חלה שני ימים ומת — זו היא מיתה דחויה (שנדחה, נדחף מחייו והלך לו). חלה שלשה ימים ומת — זוהי מיתת גערה. מת אחר ארבעה ימי מחלה — זוהי מיתת נזיפה. מת אחר חמישה ימים — זו היא מיתת כל אדם.
If he was sick for two days and died, this is a quickened death. If he was sick for three days and died, this is a death of rebuke. If he died after being sick for four days, this is a death of reprimand. If one died after a sickness lasting five days, this is the ordinary death of all people.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״ראָמַר רַבִּי חָנִין מַאי קְרָא {דברים ל״א:י״ד} הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת הֵן חַד קָרְבוּ תְּרֵי יָמֶיךָ תְּרֵי הָא חֲמִשָּׁה הֵן חַד שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְאַחַת הֵן.

Rabbi Ḥanin said: What is the verse from which this is derived? It is stated: “Behold, your days approach that you must die” (Deuteronomy 31:14). This verse is expounded in the following manner: “Behold [hen]” indicates one; “approach [karvu],” a plural term, indicates two; “your days [yamekha],” also a plural term, indicates another two; and therefore in total this is five. How does the word hen indicate one? Because in the Greek language they call the number one hen.
ר׳ חננאלתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמעינן לה מהאי קרא – ויאמר י״י אל משה הן קרבו ימיך למות. קרבו תרי, ימיך תרי, הן חד – הרי חמשה ימים. ואחר כך כתיב למות.
הן קרבו וכו׳ – לאו דוקא דלא אשכחנא דמשה היה חולה וביום מותו כתב הרבה (סוטה יג:) ופסע כמה פסיעות בבת אחת כדפירש בפירוש חומש.
מאי קראה הן קרבו ימיך למות כו׳ – תמיהה לי מילתא דהא מרע״ה לא חלה ולא כהתה עינו וביום מותו עלה אל הר העברי׳ ונ״ל דחולה מ״ט כדי שיהא התראתו לפקוד בעניניו ולצוות על ביתו וחמשה ימי חולי הוא דבר הגון ויש לו פנאי ומצינו במרע״ה שהודיעו הב״ה יום מיתה ה׳ ימים מקודם.
מאי קרא הן קרבו ימיך גו׳ הן חד קרבו תרי כו׳. האי קרא גבי משה כתיב ולא חלה מקודם ה׳ ימים ובנשיקה מת שהיא מיתת פתאום כדלקמן אלא דילפינן מיניה רמז לשאר בני אדם:
אמר ר׳ חנין: מאי קרא [מהו הכתוב] המלמד על כך — שנאמר: ״הן קרבו ימיך למות״ (דברים לא, יד), וכך אנחנו דורשים: ״הן״ פירושו אחד, ״קרבו״ הוא לשון רבים — לפחות תרי [שניים]. ״ימיך״ גם הוא לשון רבים — שוב תרי [שניים], הא [הנה] חמשה. ומדוע אומרים כי ״הן״ הוא חד [אחד] — שכן בלשון יוני קורין לאחת ״הן״.
Rabbi Ḥanin said: What is the verse from which this is derived? It is stated: “Behold, your days approach that you must die” (Deuteronomy 31:14). This verse is expounded in the following manner: “Behold [hen]” indicates one; “approach [karvu],” a plural term, indicates two; “your days [yamekha],” also a plural term, indicates another two; and therefore in total this is five. How does the word hen indicate one? Because in the Greek language they call the number one hen.
ר׳ חננאלתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מֵת בַּחֲמִשִּׁים שָׁנָה זוֹ הִיא מִיתַת כָּרֵת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה זוֹ הִיא מִיתָתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי שִׁשִּׁים זוֹ הִיא מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

The Gemara discusses the significance of death at different ages: If one dies when he is fifty years old, this is death through karet, the divine punishment of excision, meted out for the most serious transgressions. If he dies when he is fifty-two years old, this is the death of Samuel from Ramah. If he dies at the age of sixty, this is death at the hand of Heaven.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי שמת בן חמשים זו היא מיתת כרת. בן חמשים ושתים זו היא מיתתו של שמואל הרמתי. בן ששים זו היא מיתת כל אדם.
מחמשים שנה – ולמעלה.
מת בחמשים זו היא מיתת כרת – בירושלמי (פ״ב דביכורים) דייק מאל תכריתו שבט הקהתי (במדבר ד) ועבודתם עד חמשים דכתיב (שם ח) מבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ועוד מימי שנותיו ע׳ שנה דל עשרין דלא איענש עליהן נשתיירו חמשים (כדאי׳ שבת פט:) ותימה לפי׳ דהא משמע בשמעתין דבחמשים משנולד קאמר ועוד יהא חמשים לאחר שנתחייב כרת והוא מיתת כל אדם.
ומיתה בידי שמים בששים – בירושלמי מפיק ממתי מדבר דאמרינן לא מת אחד מהן פחות מבן ששים ומיתה דהכא משמע זו היא מיתה בידי שמים וכרת בחמשים עד ששים ולא ששים בכלל וזהו שזרעו נכרת וי״מ דחמשים היא מיתה שבידי שמים וכי איתא בהדי זרעו הוי כרת וששים מיתת כל אדם ובשבת פרק שני (כה. בד״ה כרת) ובריש יבמות (ב. בד״ה אשת אחיו) הארכתי.
בד״ה ומיתה בידי כו׳ ולא ס׳ בכלל וזהו שזרעו נכרת כו׳ עכ״ל ר״ל דזהו שזרעו נכרת נמי מקרי כרת וק״ל:
מת בחמשים זו מיתת כרת נ״ב כו׳. וכתבו התוס׳ בירושלמי מאל תכריתו וגו׳ ועוד ימי שנותינו שבעים שנה וגו׳ דל כ׳ דלא מיענש עליהן נשתיירו נ׳ ותימה דהא בשמעתין נ׳ משנולד קאמר כו׳ עכ״ל ונראה ליישב דה״ק שבעים שנין דל עשרים דלא מיענש כו׳ וכיון דמת בחמשים הרי נכרתו לו ימים ומשנים כ׳ שהם בשנות הנעורים והוא מבואר לפי שיש לאדם נ׳ שנים אחר עשרים שנים שהם ימי הנעורים ונ׳ שנים אלו הם כדמיון היובל שהם מ״ט שנים והם אחר כ׳ שני הנעורים הם ימי ספירה וחשבון של אדם על מעשיו ושנת הנ׳ שהוא שנת שביעית של אדם הוא תכליתו של אדם דמיון היובל שישוב אל אחוזתו ועד״ז אמר נ״ב זו מיתת שמואל הרמתי הוא למעלתו וע״פ מ״ש ביומא שאמרה חנה רגלי חסידיו ישמור כיון שעברו רוב שנותיו של אדם (בלא חטא) שוב אינו חוטא שניבאה כן על בנה שמואל שמת לנ״ב שנים שאז לו רוב שנותיו שאחר שני הנעורים שהם ב׳ חלקים ממ״ט שנים שאחר ימי הנעורים דב׳ חלקים ממ״ט הם ל״ב הרי נ״ב עם שני הנעורים שהם כ׳ שנים ובודאי גם אם היה חי שמואל יותר לא היה בא לידי חטא שהרי עברו לו רוב שנים של אדם שאחר ימי הנעורים ועד״ז יש לכוין הספירה מ״ט ימים יום לשנה. ויום הנ׳ הוא קודש חג השבועות כשתחשוב למ״ד בניסן נברא עולם היה תחילת הבריאה בכ״ה באדר הרי כ׳ יום עד יום ראשון של פסח שהן חשובין כימי שנות נעורים דלא איענש עלייהו שהיו ישראל עדיין במצרים ועד״ז אמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו׳ ואח״כ מיום שיצאו ממצרים ימי הספירה מ״ט יום יום לשנה עד חג השבועות שהוא ביום חמישים דמיון היובל וזכר לדבר שאנו מדקדקים לעשות י״ט קצת בל״ג בעומר לזכר שבו עברו רוב ימים שהן ב׳ חלקים ממ״ט ימי ספירה יום לשנה ששוב אין אדם חוטא שהם ל״ב שנים אחר כ׳ שנים של שני הנעורים כאמור שזו מיתת שמואל הרמתי ואותיות יובל רמז לזה י״ו מצד זה ול״ב מצד זה שהם ל״ב רוב שנותיו הראשונים ושנת י״ג אינו מן המנין כי א׳ לא יבא לחלוקה ולפי׳ כשיצאו ממצרים אותן שנמנו מבני כ׳ והיו רק בני עשרים אזי כשהיו סופרים מ״ט שנים מבאי ארץ שהם ימי חשבון מצות של אדם עד שהיו בני שבעים וקדשו שם החמשים שהוא בסוף שנים למות לשוב איש אל אחוזתו כמו ביובל:
ס׳ זו מיתה בידי שמים כו׳ בכל״ח בגי׳ ס׳ כו׳. לפי ענינו האי קרא בכל״ח למעליותא קאמר אבל לשון מיתה בידי שמים דקאמר לא משמע כן וי״ל דודאי מעלה הוא ששים שיצא מכלל כרת כדקאמר דרב יוסף הוה עביד להו יומא טבא מיהו כיון שלא בא לכלל שבעים שהם שנותיו של אדם קרי ליה מיתה בידי שמים שמת קודם זמנו כמו דור המדבר ועיין בתוס׳ בזה:
ועוד מסימני מיתה: מת אדם בגיל חמשים שנה — זו היא מיתת כרת. בן חמשים ושתים שנה — זו היא מיתתו של שמואל הרמתי. מת בן ששים — זו היא מיתה בידי שמים.
The Gemara discusses the significance of death at different ages: If one dies when he is fifty years old, this is death through karet, the divine punishment of excision, meted out for the most serious transgressions. If he dies when he is fifty-two years old, this is the death of Samuel from Ramah. If he dies at the age of sixty, this is death at the hand of Heaven.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר מָר זוּטְרָא מַאי קְרָא דִּכְתִיב {איוב ה׳:כ״ו} תָּבֹא בְּכֶלַח אֱלֵי קֶבֶר בְּכֶלַח בְּגִימַטְרִיָּא שִׁיתִּין הָווּ.

Mar Zutra said: What is the verse from which this is derived? As it is written: “You shall come to your grave in a ripe age [bekhelaḥ]” (Job 5:26). The word “ripe age” [bekhelaḥ] has the numerical value of sixty, and it is alluded to there that dying at this age involves a divine punishment.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ זירא: מהאי קרא תבא בכלח אלי קבר, בכל״ח בגימטריא שיתין הוו.
אמר מר זוטרא: מאי קרא [מהו הכתוב] המלמד על כך — דכתיב [שנאמר]: ״תבוא בכלח אלי קבר״ (איוב ה, כו), ״בכלח״ בגימטריא שיתין הוו [שישים הם] והם רמז שיש בכך עונש משמים.
Mar Zutra said: What is the verse from which this is derived? As it is written: “You shall come to your grave in a ripe age [bekhelaḥ]” (Job 5:26). The word “ripe age” [bekhelaḥ] has the numerical value of sixty, and it is alluded to there that dying at this age involves a divine punishment.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שִׁבְעִים שֵׂיבָה שְׁמוֹנִים גְּבוּרוֹת דִּכְתִיב {תהלים צ׳:י׳} יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרוֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה אָמַר רַבָּה מֵחֲמִשִּׁים וְעַד שִׁשִּׁים שָׁנָה זוֹ הִיא מִיתַת כָּרֵת וְהַאי דְּלָא חָשֵׁיב לְהוּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי.

One who dies at the age of seventy has reached old age. One who dies at the age of eighty dies in strength, as it is written: “The days of our years are seventy, or if by reason of strength, eighty years” (Psalms 90:10). Rabba said: Not only is death at the age of fifty a sign of karet, but even death from fifty to sixty years of age is death by karet. And the reason that all of these years were not counted in connection with karet is due to the honor of Samuel from Ramah, who died at the age of fifty-two.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בן שבעים שיבה בן שמונים בגבורות, שנאמר: ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה. אמר רבא: מי שמת מחמשים ועד ששים מיתת כרת היא, והא דלא חשיב לה משום כבודו של שמואל הרמתי.
והאי דלא חשיב ליה – בהדי כרת.
וישבו1 אתו לארץ. גבי איוב ואבל היה על בניו שמתו2.
1. איירי על דברי הרי״ף אמר רב יהודה אמר רב אין המנחמין רשאין לישב אלא על גבי קרקע שנאמר וישבו אתו לארץ. [ובגליון שם כתב שמימרא זו לא נמצאת בגמ׳ שלנו ולא בטור ושו״ע רק ברא״ש ורמב״ם. וכן הביאו הר״ח].
2. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה וישבו.
שבעים שיבה שמונים גבורות דכתיב ימי וגו׳. ובמתניתין דאבות שנינו בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה כו׳ דכן מצינו בקרא מלת זקנה נופל על היוצא מכלל בחרות ושחרות והיינו הבא לשנת ס׳ דיוצא מכלל כרת והא דכתיב בשמואל ויהי כי זקן שמואל ולא חיה רק נ״ב שנין כבר תירצו בזה פ״ק דתענית דזקנה קפצה עליו ושם נתיישב למה מת שמואל בשנות כרת דמחמישים ועד ששים הם שנות כרת ולא חשיב ליה משום כבודו של שמואל כדמסיק רבה לקמן ומלת שיבה מצינו בקרא על הרוב בצדיקים שהגיעו לכלל שנותם שבעים שנה ובדוד כתיב וימת בשיבה טובה וחיה ע׳ שנים:
מת בן שבעים — הרי זו שיבה. מת בן שמונים — הרי זה גבורות, דכתיב [שנאמר]: ״ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה״ (תהלים צ, י). אמר רבה: לא בחמישים בלבד היא מיתת כרת, אלא מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת. והאי דלא חשיב להו [ומה שלא מנה אותן] את כל השנים הללו כאחת — משום כבודו של שמואל הרמתי שמת בן חמישים ושתים.
One who dies at the age of seventy has reached old age. One who dies at the age of eighty dies in strength, as it is written: “The days of our years are seventy, or if by reason of strength, eighty years” (Psalms 90:10). Rabba said: Not only is death at the age of fifty a sign of karet, but even death from fifty to sixty years of age is death by karet. And the reason that all of these years were not counted in connection with karet is due to the honor of Samuel from Ramah, who died at the age of fifty-two.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַב יוֹסֵף כִּי הֲוָה בַּר שִׁיתִּין עֲבַד לְהוּ יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנַן אָמַר נְפַקִי לִי מִכָּרֵת א״לאָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי נְהִי דִּנְפַק לֵיהּ מָר מִכָּרֵת דִּשְׁנֵי מִכָּרֵת דְּיוֹמֵי מִי נָפֵיק מָר א״לאֲמַר לֵיהּ נְקוֹט לָךְ מִיהָא פַּלְגָא בִּידָךְ.

The Gemara relates that when Rav Yosef turned sixty he made a holiday for the Sages. Explaining the cause for his celebration, he said: I have passed the age of karet. Abaye said to him: Master, even though you have passed the karet of years, have you, Master, escaped the karet of days? As previously mentioned, sudden death is also considered to be a form of karet. He said to him: Grasp at least half in your hand, for I have at least escaped one type of karet.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב יוסף כי הוה בר שיתין, אמר כבר נפקית מכרת – דשני.
כרת דיומי – שמא ימות מיתה חטופה.
פלגא – דמכרת דשני מיהא פלטי לי.
לעולם יהרהר אדם בעצמו יום המיתה וענינו כדי שידאג ויפשפש במעשיו ויבין לאחריתו דרשו רבותינו ז״ל והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספודוניה דלואי ילווניה דטען יטענוניה ויותר במיתת החכמים שדי במיתתם תוכחת לעם והערה למתעוררים והוא שאמרו עליה שמכפרת כקרבנות או כיום הכפורים וכל שכן בראותו שנוי המיתות כמיתה הפתאומית וכיוצא בה שיתעורר עליהן שהכל דרך גמול ועונש מאתו יתברך אשר אפני משפטו נעלמים ממנו ולעולם אל ימנע עצמו מן הרחמים ומן התפלה ויבין וידע שהתפלות והצדקות יכריחו המזל ומערכת התולדה בכל דבר ואל יחוש למה שאמרו כאן חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא כי הוא מאמר יחיד לא יסבלוהו דרכי הדת בשום פנים ויתבאר לך חולשת המאמר ממה שגלו בכאן הסבה שהביאתהו לומר כן והוא מה שראה רבה ורב חסדא שהיו שקולים אצלו רב חסדא חיה שתין שנין ורבה חיה ארבעין שנין בי רב חסדא שתין הלולי ברבה שתין תיכלי בי רב חסדא נהינא סמידא לכלבי בי רבה נהמא דשערי ולא משתכח הנה שלא הביאו לזה אלא מה שראה מהעדר הסדור והיא הסבה שהביאה רבים לפקפק על האמת כמו שנודע למבינים:
מסופר: רב יוסף כי הוה בר שיתין [כאשר היה, נעשה בן שישים], עבד להו יומא טבא לרבנן [עשה להם יום טוב משתה לחכמים], ופירש טעם השמחה, אמר: נפקי לי [יצאתי] מעונש כרת. אמר ליה [לו] אביי: נהי דנפק ליה מר [אם אמנם יצא לו אדוני] מכרת דשני [של שנים], מכרת דיומי [של ימים] מי נפיק מר [האם יצא אדוני]? שהרי אמרו שמיתה פתאומית נחשבת כמיתת כרת! אמר ליה [לו]: נקוט לך מיהא פלגא בידך [החזק לך על כל פנים חצי בידך] שלפחות מאופן אחד של מיתת כרת יצאתי.
The Gemara relates that when Rav Yosef turned sixty he made a holiday for the Sages. Explaining the cause for his celebration, he said: I have passed the age of karet. Abaye said to him: Master, even though you have passed the karet of years, have you, Master, escaped the karet of days? As previously mentioned, sudden death is also considered to be a form of karet. He said to him: Grasp at least half in your hand, for I have at least escaped one type of karet.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַב הוּנָא נָח נַפְשֵׁיהּ פִּתְאוֹם הֲווֹ קָא דָּיְיגִי רַבָּנַן תְּנָא לְהוּ זוּגָא דְּמֵהַדְיָיב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִגְבוּרוֹת אֲבָל הִגִּיעַ לִגְבוּרוֹת זוֹ הִיא מִיתַת נְשִׁיקָה.

It was related that Rav Huna died suddenly, and the Sages were concerned that this was a bad sign. The Sage Zuga from Hadayeiv taught them the following: They taught these principles only when the deceased had not reached the age of strength, i.e., eighty. But if he had reached the age of strength and then died suddenly, this is death by way of a divine kiss.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרי נהרדעי לא שנו אלא חייה – דשכיח טינוף, אבל של שאר נשים מניחים.
רב הונא נח נפשיה פתאום. הוו רבנן דייגי טובא, תנא להו זווא1 דמהדייב – פי׳ שם חכם. לא שנו – דמיתת פתאום היא מיתה חטופה אלא במי שלא הגיע לגבורות, אבל מי שהגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה.
1. כן בכ״י וטיקן 126, ובכמה כ״י של הבבלי.
ערך זווא
זוואא(מועד קטן כח.) תנא להו זווא דמן הדייב. (נדה כא:) וכן כי אתא זווא מהדייב פי׳ שם אדם.
א. [נאהמע.]
מסופר: רב הונא נח נפשיה [נחה נפשו, נפטר] פתאום, הוו קא דייגי רבנן [היו דואגים החכמים], שהרי אמרנו שסימן רע הוא, תנא להו [שנה להם] החכם זוגא שמן המקום הדייב: לא שנו כללים אלה אלא כשלא הגיע האיש לגבורות, אבל אם הגיע לגבורות ומת פתאום — זו היא מיתת נשיקה.
It was related that Rav Huna died suddenly, and the Sages were concerned that this was a bad sign. The Sage Zuga from Hadayeiv taught them the following: They taught these principles only when the deceased had not reached the age of strength, i.e., eighty. But if he had reached the age of strength and then died suddenly, this is death by way of a divine kiss.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רָבָא חַיֵּי בְּנֵי וּמְזוֹנֵי לָא בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִילְּתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא תַּלְיָא מִילְּתָא דְּהָא רַבָּה וְרַב חִסְדָּא תַּרְוַיְיהוּ רַבָּנַן צַדִּיקֵי הֲווֹ מָר מְצַלֵּי וְאָתֵי מִיטְרָא וּמָר מְצַלֵּי וְאָתֵי מִיטְרָא.

Rava said: Length of life, children, and sustenance do not depend on one’s merit, but rather they depend upon fate. As, Rabba and Rav Ḥisda were both pious Sages; one Sage would pray during a drought and rain would fall, and the other Sage would pray and rain would fall.
ר׳ חננאלתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא: חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. דהא רבה ורב חסדא תרויהו צדיקי גמורי נינהו, מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא.
אלא במזלא תליא מילתא – והקשו בתוספות הא דאמרן בסוף שבת (דף קנו. ושם) אין מזל לישראל וי״ל דלפעמים משתנה ע״י מזל כי הנהו דהתם ופעמים שאין משתנה כדאמרינן בתענית (דף כה.) גבי רבי אלעזר בן פדת דא״ל ניחא לך דאחריב עלמא דאולי אברי׳ בעידנא דמזוני.
חיי ברי ומזוני – פי׳ תלת מיני נינהו או חיי או ברי או מזוני כדמוכח שמעתי׳ להדיא שהביא ראיה על שלשתן אריכות ימי חייו ושיהו לו בנים ושיהו לו מזונות.
לאו בזכות׳ תליא מילתא – פי׳ חס ושלו׳ שיהא תלוי במזל לגמרי דקיימא לן אין מזל ליש׳ ובטלת ברכות וקללות של תורה כי חיי ובני ומזוני כללים הם לכל טובות העולם אלא ה״ק דלאו בזכות׳ תליא לגמרי דמזלא נמי איכא אלא שזכות גדולה מבטלת המזל וכ״ע לא חזו להכי אלא צדיק גמור שהוא למעלה ולפי׳ תרי צדיקי לא דמו בהא להדדי כדמפ׳ ואזיל דמסייעא ליה מזלו. ומאן דאית ליה מזלא כיון דהוי בינוני שלא יפסיד מזלו סגי ליה בהכי ומאן דלית ליה מזלא צריך זכיות גדולות.
במזלא תליא כו׳. כתבו התוס׳ הא דאמרינן בסוף שבת אין מזל לישראל י״ל דלפעמים משתנה ע״י מזל כו׳ ע״ש ושם בתוס׳ יותר מפורש דהיינו דאין מזל לישראל דע״י זכות גדול משתנה כו׳ ע״ש והכי מוכח נמי בשמעתין דרבא בעי אחכמה דרב הונא ואעותריה דרב חסדא והם דברים התלוים בגזירת הלידה כדאמרינן פרק כל היד דמלאך מעמיד הטיפה ואומר אם חכם אם טפש אם עשיר אם עני אלא ע״כ דאית לן למימר דע״י אפושי רחמי מן שמיא כדעביד רבא איכא לבטל הגזירה ומזל שנולד בו כדאמרינן בשבת אך יש לדקדק במה שבקש רבא אענותנותא דרבה והא ענוה היא ממדות הטובות כדאמרינן פ״ק דע״ז יראת חטא מביא לידי ענוה והוא מביאו לידי חסידות ואמרינן פרק כל היד דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וי״ל ע״י אפושי רחמי שמיא בקש לעוזרו לבא לידי ענוה כדאמרינן הבא לטהר מסייעין לו:
במזלא תליא כו׳ רב חסדא חי צ״ב שנין כו׳. וליכא למימר דשאני רבה דמדבית עלי קאתי דס״ל לרבא דבתורה לחוד הוי מתכפר כו׳ כ״כ התוספות פרק ב׳ מדות:
אמר רבא: חיי, בני ומזוני [אורך חיים, בנים ומזונות], לא בזכותא תליא מילתא [בזכות האדם תלוי הדבר], אלא במזלא תליא מילתא [במזל תלוי הדבר]. דהא [שהרי] רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו [שניהם חכמים צדיקים היו], וסימן לדבר מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא [חכם זה היה מתפלל בזמן עצירת גשמים ובא, ירד גשם, וחכם זה היה מתפלל ובא ירד גשם], ובכל זאת היו חייהם שונים מאוד,
Rava said: Length of life, children, and sustenance do not depend on one’s merit, but rather they depend upon fate. As, Rabba and Rav Ḥisda were both pious Sages; one Sage would pray during a drought and rain would fall, and the other Sage would pray and rain would fall.
ר׳ חננאלתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב חִסְדָּא חֲיָה תִּשְׁעִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין רַבָּה חֲיָה אַרְבְּעִין בֵּי רַב חִסְדָּא שִׁיתִּין הִלּוּלֵי בֵּי רַבָּה שִׁיתִּין תִּיכְלֵי.

And nevertheless, their lives were very different. Rav Ḥisda lived for ninety-two years, whereas Rabba lived for only forty years. The house of Rav Ḥisda celebrated sixty wedding feasts, whereas the house of Rabba experienced sixty calamities. In other words, many fortuitous events took place in the house of Rav Ḥisda and the opposite occurred in the house of Rabba.
ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב חסדא חיה צ״ב שנה ורבה חייה מ׳ שנה. בי רב חסדא שיתין הלולי, בי רבה שיתין תכלי.
בי רב חסדא נהמא דסמידא לכלבי, בי רבה {נהמא}1 דשערי לאינשי לא מישתכח.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126 חסר: ״נהמא״.
שתין הלולי – יש מפרשים לאו דוקא.
רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין [חי תשעים ושתים שנה], ואילו רבה חיה ארבעין [חי ארבעים שנה] בלבד, בי [בבית] רב חסדא היו שיתין הלולי [שישים חתונות], ואילו בי [בבית] רבה היו שיתין תיכלי [שישים שכולים, אסונות], כלומר בבית רב חסדא היו מאורעות אושר רבים ולהיפך בבית רבה.
And nevertheless, their lives were very different. Rav Ḥisda lived for ninety-two years, whereas Rabba lived for only forty years. The house of Rav Ḥisda celebrated sixty wedding feasts, whereas the house of Rabba experienced sixty calamities. In other words, many fortuitous events took place in the house of Rav Ḥisda and the opposite occurred in the house of Rabba.
ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בֵּי רַב חִסְדָּא סְמִידָא לְכַלְבֵי וְלָא מִתְבְּעֵי בֵּי רַבָּה נַהֲמָא דִשְׂעָרֵי לְאִינָשֵׁי וְלָא מִשְׁתְּכַח.

In the house of Rav Ḥisda there was bread from the finest flour [semida] even for the dogs, and it was not asked after, as there was so much food. In the house of Rabba, on the other hand, there was coarse barley bread even for people, and it was not found in sufficient quantities. This shows that the length of life, children, and sustenance all depend not upon one’s merit, but upon fate.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בי [בבית] רב חסדא היתה סמידא לכלבי [פת סולת לכלבים] ולא מתבעי [היתה מתבקשת], שהיה אוכל לרוב, בי [בבית] רבה נהמא דשערי לאינשי [לחם שעורים לאנשים] ולא משתכח [נמצא]. מכאן אפשר ללמוד שאורך הימים, בנים, ומזונות אינם תלויים בצידקותו של אדם אלא במזלו.
In the house of Rav Ḥisda there was bread from the finest flour [semida] even for the dogs, and it was not asked after, as there was so much food. In the house of Rabba, on the other hand, there was coarse barley bread even for people, and it was not found in sufficient quantities. This shows that the length of life, children, and sustenance all depend not upon one’s merit, but upon fate.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאָמַר רָבָא הָנֵי תְּלָת מִילֵּי בְּעַאי קַמֵּי שְׁמַיָּא תַּרְתֵּי יְהַבוּ לִי חֲדָא לָא יְהַבוּ לִי חוּכְמְתֵיהּ דְּרַב הוּנָא וְעוּתְרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא וִיהַבוּ לִי עִנְוְתָנוּתֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא לָא יְהַבוּ לִי.

Apropos Rav Ḥisda’s great wealth, the Gemara reports that Rava said: These three things I requested from Heaven, two of which were given to me, and one was not given to me: I requested the wisdom of Rav Huna and the wealth of Rav Ḥisda and they were given to me. I also requested the humility of Rabba bar Rav Huna, but it was not given to me.
ר׳ חננאלרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא: תלתא בעאי מקמי שמיא, תרי הבו לי וחד לא הבו לי. חכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא הבו לי, עינוותנותיה דרבה בר רב הונא לא הבו לי.
(כז:) אמר רבה בר רב הונא. אין מועד בפני ת״ח וכ״ש חנוכה ופורים אלא מענות ומקוננות כדרכן בחול. וה״מ בפניו. אבל שלא בפניו לא. איני והא רב כהנא אספדי׳ לרב זביד בפום נהר. התם כיון דביום שמועה הוא כפניו דמי. ואמר רב נטרונאי. שמועת נשיא ממקום המרוחק הרבה כך מנהג הנשיא שמת וכן שנ׳ ת״ח שמתו בין גדולים בין קטנים בניסן או באייר וסיון ותמוז ואב ואלול מספידין אותו בישיבה של אלול ובישיבה של אדר ושם ההספד השני אשכבת׳ כדאמרי׳ באשכבתי׳ דרבי ושוב אין רשות להספידו שעבר עליו יותר משנה. ואמרו חכמים אין המת משתכח מן הלב עד י״ב חודש. ואם נפטר בניסן ויש בשנה שני אדרין מספידין אותו ומשכיבים אותו בישיבה של אלול שאי אפשר להשכיבו בישיבה של אדר שני. מפני שעוברין עליו שנים עשר חודש ואין מנהג ואין דרך ארץ להזכיר המת לאחר שנים עשר חודש, לפיכך מקום מרחוק כמו אספמיא ופרנצא, וכל שאין מגעת שמועה, אלא לאחר י״ב חודש, פטורי׳ מלהספיד ומלהבטיל בתי כנסיות ובתי מדרשות. ולעשות אפילו יום שמועה:
אמר רב יהודה אמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול משלו שנאמר ולחם אנשים לא תאכל. רבה ורב יוסף מחלפי חלופי אהדדי. פירוש וזו היא הבראה שמברין את האבל ומאכילין אותו בביתו סעודה של יום ראשון.
ותנו רבנן בראשונה היו מוליכין לבית האבל עשירים בקלתות של זהב ושל כסף ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישין התקינו שיהו הכל מוליכין בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים בראשונה היו משקין בבית האבל עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של עניים. (כתובות ח׳ ע״ב) אמר עולא ואמרי לה במתני׳ עשרה כוסות תקנו חכמים בבית האבל שלשה לפני סעודה כדי לפתח את בני מעיו שלשה בתוך סעודה כדי לשרות אכילה שבמעיו וארבעה אחר הסעודה אחד כנגד הזן ואחד כנגד ברכת הארץ ואחד כנגד בונה ירושלים ואחד כנגד הטוב והמטיב הוסיפו עליהן ארבעה אחד כנגד חזני העיר ואחד כנגד פרנסי העיר דמחזקי במילתא דשיכבא ואחד כנגד ר״ג ז״ל שנהג קלות ראש בעצמו בתכריכין ואחד כנגד בית המקדש כוס תנחומין לאבילות חרבנו התחילו שותין ומשתכרין החזירו הדבר ליושנו.
לרבינו שלמה ליושנו עשרה כוסות דתקנה ראשונה. ולי [נראה] ליושנו [של] קודם תקנה שישתו בתוך הסעודה ולא לאחר הסעודה כלל דבעשרה נמי איכא שכרות דיין שלאחר המזון משכר, וכן עמא דבר.
בפרקא קמא דבתרא תניא [ט״ז ע״ב] ויזד יעקב נזיד אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב תבשיל של עדשים לנחם בו את יצחק אביו ומאי שנא של עדשים מה עדש זה סגלגל אף אבל גלגל הוא שחוזר בעולם. איכא דאמרי מה עדש זה אין לו פה אף אבל אסור לספר מאי בינייהו איכא בינייהו לנחומי בביעי. כתב הרב ר׳ יצחק בן גיאת ז״ל תניא באבל מקום שנהגו לנחם אבילים בבצים ועדשים מאכילין מקום שנהגו בבשר ויין מאכילין הכל לפי המנהג.
בפרק מי שמתו ירושלמי [ברכות ג,א] כד דמך ר׳ יוסי קביל ר׳ חייא בר בא אבלויי ואוכלין בשר ואשקיתון חמר. כד דמך רבי חייא בר בא קביל ר׳ שמואל בר ר׳ יצחק אבלויי ואוכלין טלופחין מימר כמא דו מנהגא. ר׳ זעירא מידמך פקיד ומר לא תקבלין עלוי יומא דין אכילה ולמחר מדידיה ושמע מינה מקום שנהגו שלא להוליך להבראת האבל אלא תבשיל עדשים זה והכוסות שתקנו להם חכמים אין מוליכין מקום שנהגו להרבות בשר בסעודה או בשר ומיני מטעמים עושין וכדאמרינן צורניתא קא בעית למיכל ומנחמין תחלה בתבשיל זה של עדשים או בבצים זכר לאבילות. ואחר כך אוכלין כל צרכן.
ושמעינן מצוואתו של ר׳ זעירא שאם רצו אבילים שלא לקבל הבראה זו ושלא לאכול אותו היום כלום הרשות בידם וכך נוהגין על החכמים דאמרי׳ בירושלמי הרואה תלמיד חכם שמת כרואה ספר תורה שנשרף. אמר רבי אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום כל אותו היום. רבי יונה הוה שמע דדמך בר בריה דרבי יוסי אף על פי דאכל גבינה ושתה מיא אסקיה צום כל ההוא יומא.
וכשמברין את האבל אוכלין עמו ושותין עמו כל בני משפחה והמצהיבין עליו והעוסקין עמו בהספד מדתנן במועד [מ״ק כ״ד ע״ב] אין מברין אלא קרוביו של מת הא בחול אחרים נמי מברין עמהם. ותניא (שם) חכם שמת הכל קרוביו הכל מברין עליו ברחובה של עיר נראה לי שהיו נוהגין להשקות אותו כוס של שלום לאבלים ולהאכילם מעט מן התבשיל הזה של עדשים בבית שהיה להם שם ברחובה של עיר ואחר כך מברין עליו בבית האבל וכפי מה שסדרנו למעלה. בפרק שלשה שאכלו תנו רבנן [מ״ו ע״ב] מה הן אומרים בבית האבל הטוב והמטיב ר׳ עקיבא אומר דיין האמת ותנא קמא הטוב והמטיב אין דיין האמת לא אימא אף הטוב והמטיב. מר זוטר׳ איקלע לבי רב אשי איתר׳ בי׳ מלת׳ בריך הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק ולוקח במשפט ושליט בעולמו לעשות כרצונו והכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו ובכל אלו חייבין להודות לו ולברכו וחוזר למקום שפסק.
בהלכות גדולות:אומר בבית האבל הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת כדמר זוטרא. אבל לוקח במשפט לא לימא דהא איתותב רבי אמי דאמר אין מיתה בלא חטא.
לרב סעדיה: שבעת ימי האבל מברך לעצמו בהטוב והמטיב אל אמת דיין אמת ואם ברכו לפניו אחרים כך הם מברכין. ועוד אמר יש שמוסיפין בבית האבל בבונה ירושלים נחם ה׳ אלהינו את אבילי עמך ישראל ואין בכך הפסד ובשבת אין אומרים אל אמת דיין אמת שופט בצדק ושליט בעולמו ואנחנו עמו ועבדיו וחייבין אנו בכל להודות לו ולברכו גודר פרצות בישראל הוא יגדור פרצה זאת מבית זה מעלינו מעל כל ישראל לחיים והוא יגמלנו לעד חן וחסד ורחמים וכל טוב הרחמן וכו׳. ועוד אמר דמידכר מילתא דאבלים בבונה ירושלים ומסיים בה מנחם אבלי׳ ובונה ירושלים.
וגאון אחר אמר ברכת אבלים בין ביחיד בין בשלשה בין בעשרה ואבל מן המנין ושאמרו חכמים אין אבלים מן המנין בברכת רחבה ובשורה והאידנא לית לן לא ברכת רחבה ולא ברכת שורה אלא אחר הטוב והמטיב דיין אמת כדמר זוטר׳ והאומר נברך מנחם אבלים טעות הן אומרים שמכניסין דבר שאינו מעין ברכה ומוסיפים על המטבע שתקנו חכמים בברכות ואין אומרים לעולם אלא נברך שאכלנו משלו או נברך לאלהינו בין בחול בין בשבת בין בברכת אבלים חוץ משמחת חתנים שתקנו שהשמחה במעונו ואין לנו להוסיף מה שלא תקנו עד כאן.
ומסתברא כרב עמרם מדאמר ר׳ יוחנן [כתובות ח׳ ע״ב] חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין ורמינן עלה הא דתניא חתנים ואבילים מן המנין ומפרקי׳ כי תניא ההיא בברכת המזון כי קאמר ר׳ יוחנן ברחבה. ואם תאמר ברכת המזון של אבל כברכת המזון של שאר בני אדם אבלים מן המנין פשיטא למה לא יברך ולמה לא יצטרף אלא לפי שאומר בזימון שלו נברך מנחם אבלים הייתי אומר שלא יצטרף לפי שאינו מן המנחמין אלא מתנחם הוא ועוד כדרך שאמרו בחתנים להזכיר ענין השמחה בזימון נברך שהשמחה במעונו וכן בבית המילה רצו לומר כן אלא משום דאית ליה צערא לינוקא ואין שמחתן שלימה נמנעו מלברך כך בבית האבילים מזכירין בזימון מענין האבל נברך מנחם אבלים ואין לחוש לדבר שאינו מעין ברכה כשם שלא חששו לכך בחתנים והרי מצינו שנתקנה המטבע הזה ברחובה של עיר וטעמא דמילתא משום דעל עיקר סעודה מברכין בסעודת שמחה מזכירין שמחה ובסעודת נחמה מזכירין נחמה ומעין ברכה בכולם. והא דאמרן לעיל מה הן אומרים בברכת האבל הטוב והמטיב. מה הן אומרים בברכה רביעית קאמר ופלוגתא דר׳ עקיבא ורבנן אתא למיתני אבל תוספות זו נהוגה ועומדת היתה וכן ראוי לנהוג.
בהלכות גדולות: מברכין ברכת אבלים בשבת מידי דהוה אדברי׳ שבצינעא דאמר מר לקמן דברים שבצינעא נוהג ומי שאין לו מברכין מברך הוא לעצמו ומר רב יהודאי אמר אין מברכין ברכת אבלים בשבת מידי בתלתא ובעשרה לאו דבר שבצינעא הוא וכן דעת הרב ר׳ יצחק בן גיאת ז״ל ואני אומר ברך ביחיד או בשלשה אבילים מברך כדרך שאומרים בחול בצינעא הוא אכלו אחרים עמו וברכו אין אומרים כן דכיון דאיכא אחרים לאו צינעא הוא וכן מצינו בשאר דברים שבצינעא וכמו שאנו עתידין לכתוב ולסדר לפנינו:
כיון שהוזכר עושרו של רב חסדא מביאים מה שאמר רבא: הני תלת מילי בעאי קמי שמיא [שלושה דברים אלה ביקשתי מלפני השמים], תרתי יהבו [שנים נתנו] לי, חדא [אחד] לא יהבו [נתנו] לי; ביקשתי שיתנו לי את חוכמתיה [חוכמתו] של רב הונא ועותריה את עושרו] של רב חסדא, ויהבו [ונתנו] לי. ביקשתי שיתנו לי את ענותנותיה [ענותנותו] של רבה בר רב הונא ולא יהבו [נתנו] לי.
Apropos Rav Ḥisda’s great wealth, the Gemara reports that Rava said: These three things I requested from Heaven, two of which were given to me, and one was not given to me: I requested the wisdom of Rav Huna and the wealth of Rav Ḥisda and they were given to me. I also requested the humility of Rabba bar Rav Huna, but it was not given to me.
ר׳ חננאלרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) רַב שְׂעוֹרִים אֲחוּהּ דְּרָבָא הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרָבָא חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא מְנַמְנֵם א״לאֲמַר לֵיהּ לֵימָא לֵיהּ מָר דְּלָא לְצַעֲרַן א״לאֲמַר לֵיהּ מָר לָאו שׁוֹשְׁבִינֵיהּ הוּא א״לאֲמַר לֵיהּ כֵּיוָן דְּאִימְּסַר מַזָּלָא לָא אַשְׁגַּח בִּי א״לאֲמַר לֵיהּ לִיתְחֲזֵי לִי מָר אִיתְחֲזִי לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ הֲוָה לֵיהּ לְמָר צַעֲרָא א״לאֲמַר לֵיהּ כִּי רִיבְדָּא דְכוּסִילְתָּא.

The Gemara continues its discussion of the deaths of the righteous. Rav Seorim, Rava’s brother, sat before Rava, and he saw that Rava was dozing, i.e., about to die. Rava said to his brother: Master, tell him, the Angel of Death, not to torment me. Knowing that Rava was not afraid of the Angel of Death, Rav Seorim said to him: Master, are you not a friend of the Angel of Death? Rava said to him: Since my fate has been handed over to him, and it has been decreed that I shall die, the Angel of Death no longer pays heed to me. Rav Seorim said to Rava: Master, appear to me in a dream after your death. And Rava appeared to him. Rav Seorim said to Rava: Master, did you have pain in death? He said to him: Like the prick of the knife when letting blood.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבה הוה יתיב קמיה דרב נחמן – והוה רב נחמן גוסס, בעי למינח נפשיה. אמר ליה בעי רחמי דלא ליצערן מלאכא דמיתותא. אמר ליה ואנת לאו גברא חשיבא – קמי שמייא אנת בעי רחמי עלך. אמר ליה מאן חשיב מן ספון מן רקיע – פי׳ כלומר כיון שנמסר אדם בידי מלאך המות אין שם חשיבותו.
ערך כסילתא
כסילתאאוהיה ליה לבושא דאית בה ביזעי ביזעי באפי כוסילתא (מועד קטן כח.) כריבדא דכוסילתא (מכות כא.) רב ביבי בר אביי קפיד אפילו אריבדא דכוסילתא (שבת קכט.) רב יוסף שתי עד דנפיק מריבדא דכוסילתא. (סנהדרין צג) ילדים אשר אין בהם כל מום ריבדא דכוסילתא לא הוה בהן (עבודה זרה כז) ואפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו פי׳ ריבדא דכוסילתא (מועד קטן י) כמו סריטא שסורט האומן בצואר למצץ דמו כגון אותו הצער היה לו ביציאת נשמה מן הגוף.
א. [בלוט לאססען.]
מנמנם – גוסס.
א״ל – רבא לרב שעורים.
לימא מר – למלאך המות דלא לצעורי.
שושביניה – דמלאך המות.
דאימסר מזליה – איתרע מזליה.
ליתחזי לי מר – בתר מיתה.
לתחזי לי איתחזי ליה כו׳ פרש״י לאחר מיתה עכ״ל. ונראה דהיינו בחלום ודבר זה מפורש פרק מי שמתו שהרוח המדבק הגוף והנשמה הוא שט בעוה״ז להודיע ע״י חלום וע״ש:
ב ומכאן לסיפורי דברים על מיתת צדיקים. רב שעורים אחוה [אחיו] של רבא הוה יתיב קמיה [היה יושב לפני] רבא, חזייה דהוה קא מנמנם [וראה אותו שהוא גוסס]. אמר ליה [לו] רבא לאחיו: לימא ליה מר דלא לצערן [יאמר לו אדוני למלאך המוות שלא יצערני]. אמר ליה [לו] רב שעורים לרבא: מר לאו שושביניה [וכי אדוני לא חבירו] של מלאך המוות הוא? שידוע היה שלא היה חושש ממנו. אמר ליה [לו] רבא: כיון דאימסר מזלא [שנמסר ואבד המזל שלי], שנגזר עלי למות, שוב לא אשגח [משגיח] בי מלאך המוות, שאינו שם לב אלי. אמר ליה [לו] רב שעורים לרבא: ליתחזי [ייראה] לי מר [אדוני] בחלום לאחר מיתה. ואכן, איתחזי ליה [נראה לו]. אמר ליה [לו] רב שעורים לרבא: הוה ליה למר צערא [היה לו לאדוני צער] במיתה? אמר ליה [לו]: כי ריבדא דכוסילתא [כמו דקירה של הקזת דם].
The Gemara continues its discussion of the deaths of the righteous. Rav Seorim, Rava’s brother, sat before Rava, and he saw that Rava was dozing, i.e., about to die. Rava said to his brother: Master, tell him, the Angel of Death, not to torment me. Knowing that Rava was not afraid of the Angel of Death, Rav Seorim said to him: Master, are you not a friend of the Angel of Death? Rava said to him: Since my fate has been handed over to him, and it has been decreed that I shall die, the Angel of Death no longer pays heed to me. Rav Seorim said to Rava: Master, appear to me in a dream after your death. And Rava appeared to him. Rav Seorim said to Rava: Master, did you have pain in death? He said to him: Like the prick of the knife when letting blood.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) רָבָא הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דר״נדְּרַב נַחְמָן חַזְיֵיהּ דְּקָא מְנַמְנֵם א״לאֲמַר לֵיהּ לֵימָא לֵיהּ מָר דְּלָא לְצַעֲרַן א״לאֲמַר לֵיהּ מָר לָאו אָדָם חָשׁוּב הוּא א״לאֲמַר לֵיהּ מַאן חֲשִׁיב מַאן סְפִין מַאן רְקִיעַ.

It was similarly related that Rava sat before Rav Naḥman, and he saw that Rav Naḥman was dozing, i.e., slipping into death. Rav Naḥman said to Rava: Master, tell the Angel of Death not to torment me. Rava said to him: Master, are you not an important person who is respected in Heaven? Rav Naḥman said to him: In the supernal world who is important? Who is honorable? Who is complete?
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גד
גדאמכריז רבי אמי מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא קוצו (בבא מציעא קז:) פי׳ כשאין הרוח להלך הספינות בקלע קושרין בקצה הספינה אשלי ויוצאין המלחין על שפת הנהר מפה ומפה ומושכין אותם בתוך הנהר לפי׳ מלא כתפי המושכין בחבלים קוצו מן האילנות שלא יעכבום. נגוד ללבוד ולדופן עקומ׳. (עירובין ד סוכה ד) גוד אסיק מחיצתא וגוד אחית מחיצתא. ללבוד כל פחות מג׳ כלבוד דמי. דופן עקומ׳ בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הכותל לסיכוך ד׳ אמות פסולה ופי׳ גוד אסיק מחיצה כלומר הבן כל כך כאלו חתכת והעליות מחיצות מזה העמוד תרגום וימשכו ונגדו. (עירובין ט) אי גוד אמרינן אי חבוט אמרינן גוד וחבוט לא אמרינן קא משמע לן כמשוך דמי. גוד אחית מחיצתא (שבת ק) אמר רב הונא הני בצייתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בד׳ אמות וכו׳ פירוש בצייתא כבר פי׳ במקומו. פ״א בצייתא הן אניות קטנות רחבות מלמעלה וקצרות מלמטה וגבוהות י׳ טפחים וכיון דאינון רחבות למטה ד׳ על ד׳ אינן רשות היחיד גמורה דבעינן דומיא דחריץ גבוה עשרה ורחב ד׳ והילכך ככרמלית דמי׳ ואין מטלטלין בהן אלא בד׳ אמות ולא אמרן אלא שאין בתחתיתו בפחות מג׳ טפחים גובה ד׳ טפחים רוחב אבל יש בפחות מג׳ וד׳ לית לן בה וכל פחות מג׳ כלבוד דמי ונחשוב שהיא רחבה עד למטה ארבעה טפחים ומותר לטלטל בכולה וכי אין בפחות מג׳ ארבעה איתמלנהו אותן ג׳ טפחים קני ואורבני כיון דאין נראה לעינים אותו הקצר לית לן בה דמותר לטלטל בכולה מתקיף לה רב נחמן לרבי יצחק ואפילו לא מלינהו קני ואורבני לימא גוד אחית מחיצתא ונראה כאלו הן רחבות המחיצות למטה כמו מלמעלה מי לא תניא רבי יוסי בר יהודה אומר וכולי אמר ליה אביי לרב יוסף אתה שהבאת ראיה מחכמים פוטרין לא תסבר דאמרינן גוד אחית מחיצתא וכי תימא מאי שנא עומד מקנה דחכמים פוטרין התם גבי קנה אם תאמר גוד אחית מחיצתא נראית לעינים שהגדיים בוקעין בה ואינה מחיצה הכא גבי עמוד אם נאמר גוד אחית מחיצתא נראית כמחיצ׳ שאין הקצר אלא ג׳ טפחים ואין הגדיים בוקעין בה. נגודו לי גלימא (עירובין בס״פ כל גגות) פי׳ משכו לי טלית. גוד גרמא מככא ונמטי מיא לאנטוכיא פי׳ חתוך המאכל מן השינים יגיע אמת המים באנטכי כלו׳ כיון שנחתך המאכל מפי החולה בוער׳ בו חמות ומחממת מי רגליו כחמות אנטיכי דתנן אנטיכי אע״פ שהיא גרופה אין שותין הימנה. פירוש אחר טול עצם מן השינים שהיה לועס פת ואותם מים שהיה שותה לאחר פתו יוליכם לאנטוכיא זה (מועד קטן כח. בתרא יג) רב יהודה אית ליה דינא דגוד או אגוד רב נחמן לית ליה דינא דגוד או אגוד פי׳ לשון גוד או אגוד משך או המשך שאומר לו קנה או מכור. (בבא בתרא קיא) אמר ליה לשמעיה גוד לית דין צבי דיליף. פי׳ משוך אותו ועבור אין זה רוצה ללמוד. (בפסיקתא דויהי בשלח פרעה) א״ל נקיתה בשוק פלן אמר ליה אין אפיקה לך מיתא מן בתרך אמר ליה גוד חמי לי פי׳ לך הראה לי (עירובין כא) ועל פתחינו כל מגדים אלו בחורות ישראל שמגידות פתחיה לבעליהן (פסחים פז) בנותינו כזויות מחוטבות אלו בחורות ישראל שמגידות וכו׳ כלומר שמושכות בתוליהן עד שבאות לבעליהן וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבח כלומר שמליאות דם בתולים יש ששונין אותו דעירובין מנידות ומפרש שאומרת לבעליהן מתי הן נידות.
ערך נם
נםב(פסחים קב.) א״ר יוסי נתנמנמו יאכלו (גמ׳) ה״ד מתנמנם א״ר אשי נים ולא נים תיר ולא תיר וכו׳ היא נימא ודיקולא שפיל כבר פי׳ בערך דקל (מועד קטן כח.) חזייה דקא מנמנם (קידושין עב) כי הוה קא מנמנם ר׳ פי׳ כי שכיב להיפטר מן העולם (א״ב לשון מקרא הנה לא ינום).
ערך ספן
ספןג(מועד קטן כח.) מאן חשיב. מאן ספין מאן רקיע פי׳ כיון שנמסר אדם ביד מלאך המות אין שם חשיבות. (בילמדנו קח את המטה).
ערך רקע
רקעד(מועד קטן כח.) מאן חשיב מאן רקוע מאן ספן כלומר מי יכול להתפשט ולהתגבר באותה שעה.
א. [אנציהען, לייטען, פיהרען.]
ב. [ענטשלוממערו.]
ג. [שעטצען. עהרען.]
ד. [ברייטמאכען. אנזעהען שאפען.]
מר לאו אדם חשוב – לימא ליה מר.
ספין רקיע – מתוקן למיבעי מיניה.
ספין – חשוב למחר (הוא ו) היא מתה ואין כל בריה ספונה (כתובות עב.) פירוש חשובה ובמדרש ילמדנו אין העובדי כוכבים ספונים כלום שנא׳ (ישעיהו מ) כל הגוים כאין נגדו וכן פירש בערוך והביא עדיין ראיות אחרות.
מאן רקיע – פי׳ מתוקן ותפור ונעלות בלות ומטולאות (יהושע ט) תרגום בלן ומרוקעים למתפרות כסתות (יחזקאל יג) תרגומו דמחטטים רקיעי חשוך והוא לשון ישמעאל חתיכת בגד תפורה על הקרע בערוך ועוד הביא דאמרינן בפ׳ לא יחפור (ב״ב דף כ.) חזי למרקע לבוש מיהו יש ספרים כתוב שם לקרעא.
גמרא מאן חשיב מאן ספין מאן כו׳ כ״ה בערוך וק״ל:
בד״ה מאן רקיע כו׳ ונעלות בלות ומטולאות תרגום כו׳ כצ״ל:
כיוצא בזה מסופר: רבא הוה יתיב קמיה [היה יושב לפני] רב נחמן, חזייה דקא מנמנם [ראהו שהוא גוסס]. אמר ליה [לו] רב נחמן לרבא: לימא ליה מר דלא לצערן [יאמר לו אדוני למלאך המוות שלא יצערני]. אמר ליה [לו] רבא: וכי מר לאו [אדוני לא] אדם חשוב הוא, שמתחשבים בו בשמים? אמר ליה [לו] רב נחמן: בעולם עליון מאן חשיב מאן ספין מאן רקיע [מי חשוב, מי נכבד, מי מתוקן]!
It was similarly related that Rava sat before Rav Naḥman, and he saw that Rav Naḥman was dozing, i.e., slipping into death. Rav Naḥman said to Rava: Master, tell the Angel of Death not to torment me. Rava said to him: Master, are you not an important person who is respected in Heaven? Rav Naḥman said to him: In the supernal world who is important? Who is honorable? Who is complete?
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״לאֲמַר לֵיהּ לִיתְחֲזֵי לִי מָר אִתְחֲזִי לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ ה״להֲוָה לֵיהּ לְמָר צַעֲרָא א״לאֲמַר לֵיהּ כְּמִישְׁחַל בִּנִיתָא מֵחֲלָבָא וְאִי אָמַר לִי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִיל בְּהָהוּא עָלְמָא כִּד הֲוֵית לָא בָּעֵינָא דִּנְפִישׁ בעיתותיה.

Rava said to Rav Naḥman: Master, appear to me in a dream after your death. And he appeared to him. Rava said to him: Master, did you have pain in death? Rav Naḥman said to him: Like the removal of hair from milk, which is a most gentle process. But nevertheless, were the Holy One, Blessed be He, to say to me: Go back to that world, the physical world, as you were, I would not want to go, for the fear of the Angel of Death is great. And I would not want to go through such a terrifying experience a second time.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביעתותיה. דמלאך המות.
אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: ליתחזי [ייראה] לי מר [אדוני] בחלום לאחר מיתה. איתחזי ליה [נראה לו]. אמר ליה [לו] רבא: הוה ליה למר צערא [וכי היה לו לאדוני צער במיתה]? אמר ליה [לו] רב נחמן: כמישחל בניתא מחלבא [כהוצאת שערה מחלב], שהיא קלה ביותר, ועם זאת ואי [ואילו] אמר לי הקדוש ברוך הוא זיל בההוא עלמא כד הוית [לך לאותו עולם, עולם הזה, כמו שהיית] — לא בעינא [הייתי רוצה], משום דנפיש ביעתותיה [שמרובה אימתו של מלאך המוות], ולא הייתי רוצה לעבור פעם נוספת אימה זו.
Rava said to Rav Naḥman: Master, appear to me in a dream after your death. And he appeared to him. Rava said to him: Master, did you have pain in death? Rav Naḥman said to him: Like the removal of hair from milk, which is a most gentle process. But nevertheless, were the Holy One, Blessed be He, to say to me: Go back to that world, the physical world, as you were, I would not want to go, for the fear of the Angel of Death is great. And I would not want to go through such a terrifying experience a second time.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה קָאָכֵיל תְּרוּמָה אִיתְחֲזִי לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ תְּרוּמָה קָא אָכֵילְנָא וְלָאו קוֹדֶשׁ אִיקְּרִי חֲלַפָא לֵיהּ שַׁעְתָּא.

The Gemara relates that Rabbi Elazar was once eating teruma, when the Angel of Death appeared to him. He said to the Angel of Death: I am eating teruma; is it not called sacred? It would be inappropriate for me to die now and thereby defile this sacred teruma. The Angel of Death accepted his argument and left him. The moment passed, and he lived for some time afterward.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד מסופר: ר׳ אלעזר הוה קאכיל [היה אוכל] תרומה, איתחזי ליה [נראה לו מלאך המוות], אמר ליה [לו] למלאך המוות: תרומה קא אכילנא [אני אוכל], ולאו כי לא] קודש איקרי [היא נקראת]? ואין זה ראוי שאמות כעת ואטמא הקודש. שמע לו מלאך המוות, והניח לו. חלפא ליה שעתא [עברה לו השעה] וחי עוד זמן לאחר מכן.
The Gemara relates that Rabbi Elazar was once eating teruma, when the Angel of Death appeared to him. He said to the Angel of Death: I am eating teruma; is it not called sacred? It would be inappropriate for me to die now and thereby defile this sacred teruma. The Angel of Death accepted his argument and left him. The moment passed, and he lived for some time afterward.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) רַב שֵׁשֶׁת אִיתְחֲזִי לֵיהּ בְּשׁוּקָא אֲמַר לֵיהּ בְּשׁוּקָא כִּבְהֵמָה אִיתַא לְגַבֵּי בֵּיתָא.

It was similarly related that the Angel of Death once appeared to Rav Sheshet in the marketplace. Rav Sheshet said to the Angel of Death: Shall I die in the market like an animal? Come to my house and kill me there like a human being.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה – אחרי מיתתו אולי תתראה לי בחלום, ביקש מן הקב״ה כדי שיתראה לו בחלום ונתראה לו. אמר לו היה לך צער – בשעת מיתה. אמר לו לאו, ומשל לו משל כהרמת נימא של שיער מתוך החלב. אמר לו אילו היה הקב״ה אומר לי לך חזור חיי כאשר היית בחייך ואחרי כן תמות לא הייתי רוצה, שאף על פי שלא היה צער אימתו של מלאך המות גדולה היא מאד.
רבא איתחזי ליה – בחילמיה {ל}⁠רב1 שעורים אחוה. ואמר ליה הוה לך צערא? ואמר לי כי ריבדא דכוסילתא – פי׳ כמו שריטה ששורטין האומנין בצואר למצוץ דמו, כגון אותו הצער היה לי בצאת הנשמה מן הגוף.
רב ששת איתחזי ליה – מלאך המות בשוק. אמר ליה: כבהמה איתא2 גו ביתא.
רב אסי איתחזי ליה – מלאך המות. אמר ליה: איתרח לי ל׳ יומין דאהדריה לתלמודי, דאמריתו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ביום שלשים אתא, אמר ליה מאי כולי האי? אמר ליה דקא דחקא רגליה דבר נתן.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״רב״.
2. בכ״י וטיקן 126 נוסף כאן בסוף השורה: ״וב״, ואפשר שמדובר רק בהתחלת המלה הבאה, וצ״ע.
כיוצא בזה מסופר: רב ששת איתחזי ליה בשוקא [נראה לו מלאך המוות בשוק], אמר ליה [לו] רב ששת למלאך המוות: וכי אמות בשוקא [בשוק] כבהמה? איתא לגבי ביתא [בוא אל הבית] והמיתני שם כדרך בני אדם.
It was similarly related that the Angel of Death once appeared to Rav Sheshet in the marketplace. Rav Sheshet said to the Angel of Death: Shall I die in the market like an animal? Come to my house and kill me there like a human being.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) רַב אָשֵׁי אִיתְחֲזִי לֵיהּ בְּשׁוּקָא א״לאֲמַר לֵיהּ אִיתְּרַח לִי תְּלָתִין יוֹמִין ואהדרי לְתַלְמוּדַאי דְּאָמְרִיתוּ אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ בְּיוֹם תְּלָתִין אֲתָא אֲמַר לֵיהּ מַאי כּוּלֵּי הַאי קָא דָחֲקָא רַגְלֵיהּ דְּבַר נָתָן וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶירְתָּהּ אֲפִילּוּ כִּמְלֹא נִימָא.

So too, the Angel of Death appeared to Rav Ashi in the marketplace. Rav Ashi said to the Angel of Death: Give me thirty days so that I may review my studies, for you say above: Fortunate is he who comes here to Heaven with his learning in his hand. On the thirtieth day the Angel of Death came to take him. Rav Ashi said to the Angel of Death: What is all of this? Why are you in such a hurry to take me? Why can you not postpone my death? He said to him: The foot of Rav Huna bar Natan is pushing you, as he is ready to succeed you as the leader of the generation, and one sovereignty does not overlap with its counterpart, even by one hairbreadth. Therefore, you cannot live any longer.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך דחק
דחקא(מועד קטן כח.) דחיק רגליה דבר נתן פי׳ למהוי הוא נשיא. (מנחות צח:) הא כיצד דוחקין ובולטין בפרוכת (א״ב לשון מקרא זה ואיש אחיו לא ידחקון).
ערך תרה
תרהב(שבת קלד.) ליתרהו ליה עד דמבלע ביה דמיה (מועד קטן כח.) איתרה לי תלתין יומין (בבא קמא פ) אמרי מאן נתרה שמואל ונתרה רב או רב אסי (עבודה זרה יח) קא מתהרנא ואי אמרה ליה ומאי נפקא מינה (גיטין ע) תרהייה גביה עד דבנייה לבית מקדשא (ערכין ט) קא מתרהא סיהרא תרי יומי. ס״א מתאחר (א״ב בנוסחאות כתוב מייתרא וכלם ענין עכוב ואחיר ונראה שבעל הערוך גרס תרה באות ה״א ובנוסחאות כתובים תרח באות חי״ת).
א. [דרונגען דריקען.]
ב. [זוימען. רוהע האלטין.]
רגליה דבר נתן – למיהוי נשיא.
איתרח לי תלתין יומין ואהדרי כו׳. והיינו דאמרינן פרק מי שמת מהדורא בתרא דרב אשי ובערוך בערך הדר פירש בע״א. וקאמר אשרי כו׳ ותלמודו בידו מפורש פ״ק דבבא בתרא ודקאמר אין מלכות נוגעת כו׳ מפורש פ״ק דתענית:
רב אשי איתחזי ליה בשוקא [נראה לו מלאך המוות בשוק], אמר ליה [לו] רב אשי למלאך המוות: איתרח לי תלתין יומין, ואהדרי לתלמודאי [המתן לי שלושים יום, ואחזור על תלמודי], דאמריתו [שאתם אומרים] למעלה: אשרי מי שבא לכאן לעולם הבא ותלמודו בידו. ביום תלתין [שלושים] אתא [בא] מלאך המוות לקחתו. אמר ליה רב אשי למלאך המוות: מאי כולי האי [מה כל זה], מדוע אתה ממהר כל כך, ואינך יכול לדחות את מיתתי? אמר לו: קא דחקא רגליה [דוחקת אותך רגלו] של רב הונא בר נתן שהוא צריך להיות ראש הדור במקומך, ואין מלכות נוגעת בחבירתה ונוטלת ממנה אפילו כמלא נימא (שערה), ולכן אי אפשר להאריך את ימיך.
So too, the Angel of Death appeared to Rav Ashi in the marketplace. Rav Ashi said to the Angel of Death: Give me thirty days so that I may review my studies, for you say above: Fortunate is he who comes here to Heaven with his learning in his hand. On the thirtieth day the Angel of Death came to take him. Rav Ashi said to the Angel of Death: What is all of this? Why are you in such a hurry to take me? Why can you not postpone my death? He said to him: The foot of Rav Huna bar Natan is pushing you, as he is ready to succeed you as the leader of the generation, and one sovereignty does not overlap with its counterpart, even by one hairbreadth. Therefore, you cannot live any longer.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) רַב חִסְדָּא לָא הֲוָה יָכֵיל לֵיהּ דְּלָא הֲוָה שָׁתֵיק פּוּמֵּיהּ מִגִּירְסָא סְלֵיק יְתֵיב בְּאַרְזָא דְּבֵי רַב פְּקַע אַרְזָא וּשְׁתַק וִיכֵיל לֵיהּ.

The Angel of Death was unable to take Rav Ḥisda because his mouth was never silent from study. So the Angel of Death went and sat on the cedar column that supported the roof of the study hall of the Sages. The cedar cracked and Rav Ḥisda was silent for a moment, as he was startled by the sound. At that point the Angel of Death was able to take him.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב חסדא לא הוה כו׳ פקע ארזא ושתיק ויכין ליה כו׳. נראה מענינו שמת בו ביום ולא חלה מקודם ולא הוי בכלל כרת דיומי דכיון שהגיע לגבורות שהרי צ״ב שנין חי ה״ל מיתת נשיקה כדאמרינן לעיל ברב הונא וכן לעיל ברב אשי נראה שמת בו ביום שהגיע לגבורות כמו שכתב בערוך שהיה ראש ישיבה ששים שנים ומסתמא כשנעשה ראש לא היה לו פחות מכ׳ שנים:
רב חסדא, לא הוה יכיל ליה [היה יכול לו מלאך המוות], משום שלא הוה שתיק פומיה מגירסא [היה פוסק פיו מללמוד], סליק יתיב בארזא [הלך מלאך המוות וישב בארז], העמוד המרכזי שמחזיק את דבי [בית] רב. פקע ונשבר ארזא [הארז] ושתק רב חסדא, שנבהל רגע מהרעש, ויכיל ליה אז יכול לו].
The Angel of Death was unable to take Rav Ḥisda because his mouth was never silent from study. So the Angel of Death went and sat on the cedar column that supported the roof of the study hall of the Sages. The cedar cracked and Rav Ḥisda was silent for a moment, as he was startled by the sound. At that point the Angel of Death was able to take him.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) ר׳רַבִּי חִיָּיא לָא הֲוָה מָצֵי לְמִיקְרַבא לֵיהּ יוֹמָא חַד אִידְּמִי לֵיהּ כְּעַנְיָא אֲתָא טָרֵיף אַבָּבָא א״לאֲמַר לֵיהּ אַפֵּיק לִי רִיפְתָּא אַפִּיקוּ לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ וְלָאו קָא מְרַחֵם מָר אַעַנְיָא אַהָהוּא גַּבְרָא אַמַּאי לָא קָא מְרַחֵם מָר גַּלִּי לֵיהּ אַחְוִי לֵיהּ שׁוֹטָא דְנוּרָא אַמְצִי לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ.:

The Angel of Death could not come near Rabbi Ḥiyya, owing to his righteousness. One day the Angel of Death appeared to him as a poor person. He came and knocked on the door. He said to Rabbi Ḥiyya: Bring out bread for me, and he took out bread for him. The Angel of Death then said to Rabbi Ḥiyya: Master, do you not have mercy on a poor person? Why, then, do you not have mercy upon that man, i.e., upon me, and give me what I want? The Angel of Death then revealed his identity to him, and showed him a fiery rod in order to confirm that he was the Angel of Death. At this point Rav Ḥiyya surrendered himself to him.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שט
שטא(שבת עח) שעתא שוט איתי פי׳ מטה שישוט אדם עמו בחוץ להביא ריוח בביתו כמו תרגום המשענת. ס״א שוטיתא פי׳ ענף של הדס שמשחקין בו למשתה משום הכי נקרא שוטיתא כעין שטות. (מועד קטן יד.) לשוט דברי הכל אסור פ׳ לשוט בעולם ולראותו שלא לצורך כמו משוט בארץ כמטייל ומשתעשע. (מועד קטן כח.) אחוי ליה שוטי דנורא פי׳ דידע שהוא מלאך המות (כתובות יז) שהיה נוטל בד של הדם ומרקד בו לפני הכלה וכו׳ עד אהני ליה שוטיתא לסבא. (קידושין יב) ההוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא (כתובות יז) הא בשוטי הא במילי פי׳ שמייסר אותו בשוטים כדכתיב אבי יסר אתכם בשוטים המשענת אשר בידי תרגום שוטיא דבידיה. קצה המטה דיהונתן.
א. [שטעקען.]
אמאי לא מרחם – דמתפקדנא למייתי ליה למר בההוא עלמא.
אחוי ליה שוטא דנורא – וידע דהוא מלאך המות.
ר׳ חייא לא הוה [היה] מלאך המוות מצי למיקרבא ליה [יכול להתקרב אליו] מפני צידקותו, יומא חד אידמי ליה כעניא, אתא טריף אבבא [יום אחד נדמה לו מלאך המוות כעני, בא ודפק על הדלת], אמר ליה [לו]: אפיק [הוצא] לי ריפתא [לחם], אפיקו ליה [הוציאו לו]. אמר ליה [לו] המלאך לרבי חייא: ולאו קא כי לא] מרחם מר [אדוני] אעניא [על עני]? אההוא גברא אמאי לא קא מרחם מר [ומדוע אין אדוני מרחם עלי] לתת לי את מבוקשי? גלי ליה [גילה לו] מי הוא ומה תפקידו זה אחוי ליה שוטא דנורא, אמצי ליה נפשיה [הראה לו שוט של אש להוכיח שאכן הוא מלאך המוות, ואז מסר לו את עצמו].
The Angel of Death could not come near Rabbi Ḥiyya, owing to his righteousness. One day the Angel of Death appeared to him as a poor person. He came and knocked on the door. He said to Rabbi Ḥiyya: Bring out bread for me, and he took out bread for him. The Angel of Death then said to Rabbi Ḥiyya: Master, do you not have mercy on a poor person? Why, then, do you not have mercy upon that man, i.e., upon me, and give me what I want? The Angel of Death then revealed his identity to him, and showed him a fiery rod in order to confirm that he was the Angel of Death. At this point Rav Ḥiyya surrendered himself to him.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מועד קטן כח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מועד קטן כח., ר׳ חננאל מועד קטן כח., הערוך על סדר הש"ס מועד קטן כח., מיוחס לרש"י מועד קטן כח., תוספות מועד קטן כח., ר׳ יהודה אלמדארי מועד קטן כח. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), רמב"ן מועד קטן כח., בית הבחירה למאירי מועד קטן כח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מועד קטן כח., מהרש"א חידושי הלכות מועד קטן כח., מהרש"א חידושי אגדות מועד קטן כח., פירוש הרב שטיינזלץ מועד קטן כח., אסופת מאמרים מועד קטן כח.

Moed Katan 28a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Moed Katan 28a, R. Chananel Moed Katan 28a, Collected from HeArukh Moed Katan 28a, Attributed to Rashi Moed Katan 28a, Tosafot Moed Katan 28a, R. Yehuda Almadari Moed Katan 28a, Ramban Moed Katan 28a, Meiri Moed Katan 28a, Ritva Moed Katan 28a, Maharsha Chidushei Halakhot Moed Katan 28a, Maharsha Chidushei Aggadot Moed Katan 28a, Steinsaltz Commentary Moed Katan 28a, Collected Articles Moed Katan 28a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144